עוטות

בראשית, כך מסופר, היתה סַנְדֶה. הנשים היו מופקדות על הפולח ועל הכוחות הרוחניים החיוניים להגנה על המורשת הקדושה. הדורות החדשים מגיחים מרחמי הנשים, ותורת הנסתר שלהן היא שמבטיחה פריון המשפחה, האדמה והטבע כולו. המיתוס המסביר את מקור מוסד הסַנְדֶה (אגודת נשים האחראית לתהליך הגופני והנפשי של הפיכת נערות לנשים) ממשיך ומתאר כיצד השתלטו הגברים על פרי עמלן של הנשים.

מקובל לחשוב שבימי קדם הן הנשים והן הגברים בקהילה היהודית נהגו להתעטף בטלית בשעת התפילה. למרות שהתורה מעולם לא אסרה על הנשים לעשות זאת, במרוצת השנים נקשרה הטלית באופן בלעדי עם מנהגי תפילה גבריים. כיום, נשים מזרמים שונים ביהדות עוטות טלית, ובנות מצווה נוהגות לבחור בעצמן טלית שתשמש אותן לטקס הכניסה לקהילת האמונה.
במנהגי הדת של המָנְדֶה ושל היהודים כאחד, החפצים המוצגים בתערוכה קשורים לתהליך הפיכתן של נערות לנשים בוגרות. יתר על כן, על ידי ניכוס חפצים שנקשרו באופן מסורתי עם גברים, נשים תובעות שוויון ומעצימות את כוחן ושליטתן בקהילה. לחילופין, הגישה הפמיניסטית המערבית גורסת כי האידיאולוגיה ממלאת תפקיד חשוב בשעתוק נורמות חברתיות דכאניות. לפיכך, ניכוס חפצים המזוהים עם פטריארכיה פירושו גם אישוש פערי המגדר הקיימים.

עוטות מציעה נקודת מבט שונה על הדילמה הזו בהציגה את החפצים כחפים מההקשר החברתי-פוליטי של מקורותיהם, על היבטיו המפלים והפוגעניים. חפצון החפץ ושלילת הסובייקטיביות שלו מאפשרים להציב חפצי פולחן משתי תרבויות אלה לצד אלה. יתר על כן, הצבה זו, החורגת מהגישה המערבית לסיווג ידע, מאפשרת לצופה לבחון מחדש את ההבדלים בין חפצים אקזוטיים מעשי ידי עמים "פרימיטיביים" ובין חפצים רוחניים המיועדים למאמינים "מתקדמים".