פלימפססט

1 יולי - 15 אוקטובר 2018

  • שרון פזנר
    סאַדיקו אוקפּג'ו

    עבודותיה של שרון פזנר מהדהדות את הכשרתה כאדריכלית אך ממקמות את תהליך העבודה במעבדה ניסיונית. עבודותיה הן מיניאטורות של מבנים קוגניטיביים המשוחררים מהחשיבה האדריכלית המחפשת פתרונות קונקרטיים. כמו בכל ניסוי מעבדה, פזנר מציבה היפותזה ומשערת את התוצאה, אך הניסוי אליו היא יוצאת הינו מסע סיזיפי שסופו שבר באידיליה. החומרים בהם משתמשת האמנית, חומר קרמי ובטון, אינם ידידותיים זה לזה. עבור מתבונן מהצד, זוהי דרך שתוביל לכישלון, אך עבור פזנר התהליך הוא חזות הכל ומושלמות התוצאה אינה המטרה. בעיניים פקוחות היא מתעקשת לצפות בדחיה, לחשוף את הקרע, לעתים אף לנבור בו ואז להציגו בתור שכזה – שברירי וחלש לאחר מאבק.

    פזנר מנתקת את עצמה מכל משך אמנותי ובוחנת את אמיתות הסברה כי יש חומרים שלא נועדו לחיות יחד. בטון, חומר קרמי, מסמרים וסיכות, מוסטים משימושם התעשייתי הרגיל, מתחברים ומופרדים תוך כדי מאבק, תהליכי שבר ודחיה. תהליך העבודה חושף הכרה הדדית; גם כשהבטון מתנגד לחומר האחר, הוא מגשש למגע, הוא בא בדברים, הוא מכיר בקיומו של האחר. אז, אפילו השבר, המתהווה והנגלה בהדרגה, מתקבל על יופיו וכיעורו כמצב הווייתי נוכח. כשהחומר מתעקש בכל תוקף לשמור על תכונותיו היסודיות, הוא מתפורר ומותיר אחריו עדות למאבק אבוד.

    בעבודותיה הקודמות הגישה פזנר לצופים פטיפוּרים וצעצועי ילדים עשויי בטון המקושטים במסמרים חלודים ושברי זכוכית. בתערוכה זו ממשיכה האמנית את עיסוקה בחומרים חדים וחלודים, אך הפעם היא עוסקת, באומץ רב, בקושי להתחבר ובהתמודדות עם דחיה. מתחת לבטון הקשיח ולחומר העיקש, בינות למסמרים החלודים, חושפת פזנר צורות מעגליות ורכות. וברכּוּת, גם כשהיא קוצנית ומוקפת חומות, יש קבלה, הכלה ונכונות להתמודד עם מה שתחילה נראה היה מאיים ובלתי אפשרי.

    את הכשרתו המקצועית קיבל סאַדיקו אוקפּג'ו בסטודיו של האמן הטוגולזי פול אהיי (Ahyi), שם התמחה בפיסול ורישום. במהלך ההתמחות ניסה אוקפּג'ו לנבור בנבכי המורשת האמנותית המקומית ולהבין כיצד היא יכולה לשמש לו ביצירתו. כיום, טוען האמן, יצירתו מנותקת לחלוטין מהמסורת הטוגולזית או המערב-אפריקאית בכללותה. בשל כך הוא נוטל לעצמו את הזכות לברוא אפוס אוניברסאלי אודות העימות הלוחמני בין הטבע והאדם. כמו יוצרי מיתולוגיות אחרים לפניו, הוא מעניק פרשנות למצב קיומי אולם בשונה מהם, האפוס שממציא אוקפּג'ו הוא חסר עלילה; אין בו גיבורים או מנצחים. המוטיב היחיד שניתן למצוא בעבודותיו הוא המאבק בין אדם לחיה. באופן פרדוקסלי, הנתק הכפוי בין האמן ותרבות-האם שלו אינו מותירו במצב של תלישות או בחיפוש מתמיד אחר שורשים, אלא מאפשר לו להתחבר בו-זמנית למסורת רומנטית-אירופאית ארוכת שנים כמו גם למיתולוגיות אפריקאיות העוסקות באותו העימות בין אדם לטבע.

    המאבק הסדרתי בורא יצורי כלאיים: דג שזנבו רגל אדם, אדם שראשו חיה או מוטציות מבותרות איברים. כך נוצר אפקט מסעיר הטומן בחובו יצריות ואלימות, אך שלא כמו במיתולוגיות אחרות, אוקפּג'ו אינו מציע מפלט במוסר השכל. הוא מסרב בתוקף לנדב הסברים ליצירתו ומותיר את הצופה במרחב של חקירה והתחבטות.
    טכניקות הנחת הצבע המגוונות והרמות המשתנות של גימור היצירה בעבודותיו של אוקפּג'ו מחזקות את התעתוע בין שלמות וחוסר שלמות ומותירות מקום לגמישות הדמיון. דחיית תחושת השלמות מעידה על אי-סדר, אך בה בעת גם על האפשרות לשינוי. ביתורו של הגוף ההרואי המופיע התרבויות האפריקאיות והאירופיות כאחד, מגלם את היכולת להתחיל מחדש, לבנות עמדה שווה יותר במציאות. בתרבויות רבות זוגות של ניגודים נתפסים ככוח חיוּת מאחד. בעבודות אמנות רבות ההרמוניה נוצרת מניגודים או לחילופין, דיכוטומיות מעמידות את הדימוי המוכר באי-סדר המזמין את הצופה לחקירה מחודשת ובכך מבקש להעניק מובן לבלתי ניתן להבנה.

    פזנר ואוקפּג'ו נפגשו לראשונה בסימפוזיון הבינלאומי לקרמיקה בגלריה לאמנות אום אל-פחם. במשך שבוע נראה כי השפה הצרפתית היא המשותף היחיד ביניהם. גבר שחור מול אישה לבנה; דרמטיות יצירתית מול שלוות יצירה סטואית כמעט; אמן שיוצר בביטחון ובקנה מידה גדול, ממלא חלל אל מול אמנית שכמו מגששת את דרכה, בוחנת בדקדקנות את חומרי היצירה ויוצרת בקנה מידה אינטימי. למראית עין היה נראה כי מדובר על ניגודים בינאריים מושלמים, אך במהלך שהות האמן של אוקפּג'ו בסטודיו ST ART ביפו-תל אביב ניכר היה כי ניגודים אלה הם פשטניים נוכח המציאות. שוב התברר כי באמנות הפכים וניגודים הם מורכבים יותר ופתוחים לדו-שיח ושינוי.

    בדרכם הייחודית, כל אחד מהאמנים מנכיח סינתזה בלתי-אפשרית של חומרים ותכנים – פזנר, בין חומר קרמי לבטון ואוקפּג'ו, בין אדם לחיה – ובכך מתמודד עם הבלתי-אפשרי ביצירתו. בתהליך ההכלאה בעבודותיהם של השניים אין מנצחים ואין מפסידים אך עם זאת, הם חוזרים עוד ועוד לדרמת המפגש. ייצוגה של הדרמה דוחה במפגיע את תחושת השלמות שמעניק היופי או כל אידאליזציה חיצונית אחרת. להיפך, שניהם נמצאים בחיפוש חוזר ונשנה אחר אמיתות עמוקות, קדומות ונצחיות.

    • שרון פזנר
      סאַדיקו אוקפּג'ו

    חזרה לתערוכות

    כתובת

    הגלריה ללימודי אפריקה
    מגדל אלרוב, קומה 22
    46 שדרות רוטשילד
    תל אביב 66883

    אוצרת

    עידית טולידאנו

    צור קשר

    03-7292100
    info@africanstudiesgallery.org

    שעות ביקור

    ראשון–חמישי: 10.00–17.00
    שישי–שבת: סגור


    שלח