ריאליזם מתמשך

איפֶה – בֶּנין – ניגריה
קיימים רק מקומות מעטים בעולם בהם ניתן למצוא רציפות תרבותית לאורך שלושת אלפים שנה. ניגריה היא מקום כזה – האלילים והגיבורים שזוכים לתהילה בחיים העכשוויים הם צאצאיהם הרוחניים של אבות קדומים מלפני אלפי שנים. יתר על כן, מימי תרבות נוֹק (בסביבות 500 לפנה"ס עד 200 לסה"נ) ואילך, המורשת האמנותית של תרבויות ניגריה השונות ניכרת הרחק מעבר לגבולותיה. יחד עם זאת, כיוון שעולם האמנות המערבי נוטה להניח שמקורות ההשפעה על האמנות האפריקאית בת-זמננו הם הנרטיבים הקנוניים של תולדות האמנות המערבית, הוא נוטה שלא להכיר בשלל התרבויות האפריקאיות על ביטוייהן האמנותיים המגוונים, וגם לא בעובדה שאמניה של אפריקה מקיימים דיאלוג מתמיד עם עברם.
כפי שמבהירה תערוכה זו, שורשי הסצנה האמנותית התוססת של ניגריה בימינו נעוצים במסורותיה העשירות. בין אלו יש למנות גוף יוצא דופן של יצירות אמנות באבן, טרקוטה, נחושת ופליז, שנוצרו בעיר איפה של בני יוֹרוּבּה, החל משלהי האלף הראשון לספירה ועד למאה ה-15, ואת המורשת האמנותית המפורסמת אף יותר של ממלכת בנין, משלהי המאה ה-12 ועד לימינו. שתי המסורות מתייחדות בהקשר האפריקאי בדרגת הנטורליזם שלהן. לפיכך, יש לראות במהלך האמנותי של הריאליזם הפיגורטיבי העכשווי בניגריה לא רק תולדה של מגע-ומשא עם טכניקות וסגנונות מערביים, כפי שמקובל לטעון, אלא כתולדה של הזיקה העמוקה של אמנים ניגרים למסורות אמנותיות מקומיות ושל תחכומם הסגנוני.
התערוכה "ריאליזם על-זמני" שופכת אור על הקורפוס היוצא מן הכלל של מסורות אמנותיות ניגריות בעבר ובהווה. ברצוננו להודות למשפחת שוחר, לגלריית המסדרון לאמנות עכשווית, ולגלריה רוזנפלד על שאפשרו לנו להציג, לראשונה בישראל, את המסורות האמנותיות יוצאות הדופן של ניגריה.
*